כשחיטטתי בקופסאות שלי מצאתי גם אותו: חיבור שכתבתי בכתה ז', תלוש ממחברת שוּרה.
אמנם קראתי "הארץ שלנו" וגם "מעריב
לנוער", אבל מעולם לא ניסיתי לפרסם שם, לא להיות
כּתֶבת וגם לא לכתוב למערכת.
כּתֶבת וגם לא לכתוב למערכת.
במשך כל השנים שחלפו מאז שמרתי לי את החיבור הזה, שקיבל טוב מאוד מעליזה קוּפּרמן,
מי שהייתה אז המחנכת שלי בבית הספר היסודי ברמת-אפעל.
מי שהייתה אז המחנכת שלי בבית הספר היסודי ברמת-אפעל.
עכשיו ברור לי לָמה קיבלתי ממנה ט.מ. ולָמה שמרתי את המלים האלה, במשך כל השנים האלה.
****************************************************************************************
הים ביום סערה.
אוּוּוּוּ... אוּוּוּוּ... שורקת הרוח. הים גועש ולוחש,
והגלים הגדולים והאדירים מתנפצים אל החוף ברעם.
השמים שחורים ומכוסים בעננים כבדים.
ואני לבדי, בודדה וקטנה, עומדת מולו - מול חברי הגדול, הים.
כל יום אני באה אליו ומספרת לו את כל קורותיי. אם רבתי עם אמא,
כל יום אני באה אליו ומספרת לו את כל קורותיי. אם רבתי עם אמא,
או קבלתי ט.מ., ותמיד הוא מבין אותי, והגלים הקטנים מתדפקים אל
רגליי ולוחשים לי: "דברי אלינו, אנחנו אוהבים אותך..."
ורק היום הוא כל-כך שונה. היום הוא כל כך אחר, חברי זה, הים.
מה עשיתי שכַּעֲסוֹ כֹּה גדול עליי? ושום גל לא בא להתרפק על רגליי?
אולי לא בִּיקַרְתיו זמן רב, והוא נעלב?
ואולי זה בגלל שהצקתי לחברתי מירב?
ואולי בגלל שפשוט יש לו מצב רוח רע?
אז מדוע הוא לא חושב על הדגים הקטנים המתרוצצים בקרקעיתוֹ?
ואולי איזה דַגוֹן איבּד את אִמוֹ?
באמת שאינני יודעת מדוע הוא כל-כך כועס,
וגליו כה מפחידים, והוא קוצף וגועש.
אז עמדתי לי כך, לבדי, וביקשתי בשקט - "סליחה..."
ורק הצטערתי, שֶלַיָם שלי יש גלים גדולים,
אז עמדתי לי כך, לבדי, וביקשתי בשקט - "סליחה..."
ורק הצטערתי, שֶלַיָם שלי יש גלים גדולים,
ורק חבל נורא שאין לו מילים...
*****************************************************************************************
*****************************************************************************************
אפקה'לה שלנו! זה כ'כ מתוק! כ'כ תמים! קופצות לי דמעות לעינייםממה שלא ידעת אז, קטנה כזאת. אוהבת אותך ומחבקת חיבוק בתדודה עם נגיעות של אחות ושל אמא של ילדה נהדרת בכיתה ז. הדודה שלך קוראת אותך, זה מעניין אותה מאוד מנדנדת לי שאראה לה איך עושים לייק כי לכתב הרבה אין כוחות. אבל שתדעי, היא קוראת אותך ומחפשת את הדודה שלי במילים שלך.
השבמחק