בשבוע שעבר, אחרי הים, אילנה חברתי הביאה אליי את מֶאדִי, להתארח בביתי למשך עשרה ימים.
כלבה קטנה מתוקה, בת 12, שלא ממש שָׂמחה להיכנס למעוני. היא הייתה מחוברת ברצועה וורודה
לאילנה, שדיברה אליה כמו אל תינוקת, הסבירה לה כמה נחמד המקום בַּכניסה בו בחרנו להניח
את מיטתה של מֶאדִי, כמה טעים יהיה המזון המובחר שנרכש למֶאדי, שלא לדבר על הצ'ופרים
הארוזים הרכים, שמֶאדי הכי אוהבת, "נכון מֶאדי?"
לקח לי זמן להבין מה בדיוק היא עושה, אבל אחרי שהיא חזרה על אותה פעולה לא מעט פעמים,
"ראיתְּ איזו פּריחה מפוארת?" השווצתי בכל העציצים שלי, וצילמתי גם אותם. הפרחים מרהיבים, שלא כמו מראֶה תיעודם בניידי הטיפשי, אבל אפשר להגיד שצולמו ככה בכוונה, מנקודת מבטה של מָדי, שעיניה קהות.
כלבה קטנה מתוקה, בת 12, שלא ממש שָׂמחה להיכנס למעוני. היא הייתה מחוברת ברצועה וורודה
לאילנה, שדיברה אליה כמו אל תינוקת, הסבירה לה כמה נחמד המקום בַּכניסה בו בחרנו להניח
את מיטתה של מֶאדִי, כמה טעים יהיה המזון המובחר שנרכש למֶאדי, שלא לדבר על הצ'ופרים
הארוזים הרכים, שמֶאדי הכי אוהבת, "נכון מֶאדי?"
בחנו זו את זו. "היא נראית ממש גוּרה," רכנתי אליה. מֶאדי חשפה שיניים והתנפלה על זרועי שנשלחה
ללטף אותה. היא נגסה בה ביס קטן וחד. זיהיתי מייד את השילובים שטמונים בַּנקבה הזִכרית המעורבבת הזאת. הבחנתי בְּפיקחוּת עיניה הקהות, בְּאחזקת גופה הגמיש והשרירי, בהעדר התוֹאַם שבין כפות רגליה
הגדולות למימדי גופה הזעירים, בְּביצבוצי שיער שֵׂיבתָה, שמדגיש את ניסיון חייה, בעוד היא עצמה נראית צעירה לגילה.
הייתי בטוחה לגמרי שמֶאדי מבינה לגמרי, כי מעוני הוא פנסיונה הזמני החדש, ושאני אחראית עליה,
כי מה בדיוק עושָה המיטה שלה בְּמקום בו לא ביקרה מעולם? היא תישאר כאן, זה היה ברור לה,
ולכן זה כנראה גם דֵי עיצבן אותה, שאחרי כל כך הרבה שנים ביחד, אילנה עדיין מדברת אליה כמו
אל ילדה מפגרת.
ללטף אותה. היא נגסה בה ביס קטן וחד. זיהיתי מייד את השילובים שטמונים בַּנקבה הזִכרית המעורבבת הזאת. הבחנתי בְּפיקחוּת עיניה הקהות, בְּאחזקת גופה הגמיש והשרירי, בהעדר התוֹאַם שבין כפות רגליה
הגדולות למימדי גופה הזעירים, בְּביצבוצי שיער שֵׂיבתָה, שמדגיש את ניסיון חייה, בעוד היא עצמה נראית צעירה לגילה.
הייתי בטוחה לגמרי שמֶאדי מבינה לגמרי, כי מעוני הוא פנסיונה הזמני החדש, ושאני אחראית עליה,
כי מה בדיוק עושָה המיטה שלה בְּמקום בו לא ביקרה מעולם? היא תישאר כאן, זה היה ברור לה,
ולכן זה כנראה גם דֵי עיצבן אותה, שאחרי כל כך הרבה שנים ביחד, אילנה עדיין מדברת אליה כמו
אל ילדה מפגרת.
"שכחתי להגיד לךְ, שמֶאדי פוחדת מילדים ומבינה רק אנגלית," נזכרה אילנה בחדר המדרגות,
כשחיכינו ביחד למעלית. כל כך התגלגלנו מצחוק, עד שנכנסנו בחזרה הביתה, שם שידלתי את
אילנה לגלות לי את כל הלקסיקון שמֶאדי מכירה: "גוֹ טוּ יוֹר פּילוֹוּ!" "יוֹ וּוֹנְט טוּ גוֹ בַּיי-בַּיי?"
וגם, "הִיר אִיז יוֹר טְריט!" שזה צ'וּפּר.
כשחיכינו ביחד למעלית. כל כך התגלגלנו מצחוק, עד שנכנסנו בחזרה הביתה, שם שידלתי את
אילנה לגלות לי את כל הלקסיקון שמֶאדי מכירה: "גוֹ טוּ יוֹר פּילוֹוּ!" "יוֹ וּוֹנְט טוּ גוֹ בַּיי-בַּיי?"
וגם, "הִיר אִיז יוֹר טְריט!" שזה צ'וּפּר.
"אצלי היא תלמד עברית!" הבטחתי לאילנה, למרות שלא היה לי ספק שהשחרחורת הפקחית
הזאת שולטת היטב בשתי השפות. כשנפרדנו סופית מאילנה, הודעתי למֶאדִי שאצלי היא תהיה
מָדִי, שזה קיצור של סמָדר, סמָדִי, מָדִי.
הזאת שולטת היטב בשתי השפות. כשנפרדנו סופית מאילנה, הודעתי למֶאדִי שאצלי היא תהיה
מָדִי, שזה קיצור של סמָדר, סמָדִי, מָדִי.
במשך 24 שעות מָדי לא אכלה ולא שתתה, וכשהתחילה לאכול ולשתות, היא גם התחילה לשמור
על ביתנו, לנבוח על כל מי שרק חושב להיכנס אליו, ולהשתולל משמחה כשאני לובשת עליי משהו.
"הִגזמתְ, עלינו רק לפני שעה וחצי!" הצבתי לה גבול.
על ביתנו, לנבוח על כל מי שרק חושב להיכנס אליו, ולהשתולל משמחה כשאני לובשת עליי משהו.
"הִגזמתְ, עלינו רק לפני שעה וחצי!" הצבתי לה גבול.
"אצלי תקבלי אוכל רק בבוקר ובערב," הבהרתי לה, "את לא חתולה, והאוכל היבש שלךְ
יהיה לך יותר טעים כשהוא לא יתחמצן לך בצלחת. את הטְריט שלך תקבלי רק בבית, אחרי
טיול, כמו שאת רגילה, לא יותר!" הצהרתי בסמכותיות, ששתינו ידענו שאין לה שום כיסוי.
יהיה לך יותר טעים כשהוא לא יתחמצן לך בצלחת. את הטְריט שלך תקבלי רק בבית, אחרי
טיול, כמו שאת רגילה, לא יותר!" הצהרתי בסמכותיות, ששתינו ידענו שאין לה שום כיסוי.
בשבת, כשחזרתי מהים אחרי שצילמתי שם את דוֹני, מָדי ביקשה לצאת. למרות שכבר יצאנו בבוקר,
הסכמתי לה, "לכבוד שבּת," עָאלֶק. כששבנו הביתה, אחרי שמָדי קיבלה את הטְריט שלה כמובטח, היא התיישבה על הנעל-מגף שלי, שהייתה זרוקה על הרצפה בחדר השינה.
הסכמתי לה, "לכבוד שבּת," עָאלֶק. כששבנו הביתה, אחרי שמָדי קיבלה את הטְריט שלה כמובטח, היא התיישבה על הנעל-מגף שלי, שהייתה זרוקה על הרצפה בחדר השינה.
לקח לי זמן להבין מה בדיוק היא עושה, אבל אחרי שהיא חזרה על אותה פעולה לא מעט פעמים,
הופעלתי שוב על ידי דחפיי הדוקומנטריים החדשים, והנצחתי גם אותה בניידי, בטשטוש ובלי פָּנים.
"מרגש, מתוקה," ליטפתי אותה, ועלינו לגג, לסיגריה.
מָדי התחממה לה בשמש, מבושמת ואביבית כמו אפונתי הריחנית,
שנזרעה בעציציי, נבטה בהם, לבלבה, ועכשיו פורחת.
שנזרעה בעציציי, נבטה בהם, לבלבה, ועכשיו פורחת.
"ראיתְּ איזו פּריחה מפוארת?" השווצתי בכל העציצים שלי, וצילמתי גם אותם. הפרחים מרהיבים, שלא כמו מראֶה תיעודם בניידי הטיפשי, אבל אפשר להגיד שצולמו ככה בכוונה, מנקודת מבטה של מָדי, שעיניה קהות.