איה חוברס, זכרונות

אדריכלית, ציירת (וגם זמרת!) מוכשרת, חברה שלי. מכירה אותה ואוהבת אותה כבר המון שנים.
היא זאת שתמיד תיכננה בשבילי את החללים הפנימיים התל-אביביים בתוכם חייתי, ועדיין.
היא תיכננה בשבילי גם רהיטים טריקיים, דו כיווניים, שיתאימו בדיוק, כשכל סנטימטר חשוב.
"טיילור מייד", היא קוראת לזה. 

שלוש פעמים שחוברס תכננה-אֶת ופיקחה-עַל ביצוע השיפוצים והשינויים בדירונת שהיא ביתי ומעבדתי. 

פעם ראשונה כשאמי רכשה את הדירה הזאת, וביחד עם חוברס, התאימו אותה שתיהן לטעמה, רצונותיה 
וצרכיה של שָאוּלה, אמא שלי, שהייתה פחות או יותר בגילי עכשיו. 

פעם שנייה, שלוש שנים אחרי מות אמי, כשילדיי ואני נכנסנו לגור כאן, חוברס תכננה לי פינת עבודה, 
"קיטון שינה" (כך קראנו לקירות+חלון+ארון שהקיפו את ה-כמעט זוגית שהייתה לי אז), ובחרנו לי
ביחד מטבח חדש, פינת אוכל וכסאות של איקאה.

פעם שלישית, ואחרונה בינתיים, לפני כשנתיים-שלוש, כשקירות קיטוני נפרצו. במרחב החלל הקטן 
שנוצר בחדר המגורים בביתי, שוכנת גם הַמַעֲבָּדָה שלי, ובדיוק שם תלויה התמונה הזאת - "זכרונות". 

איה חוברס ציירה את זכרונותיה אלה ב-2012, ומאז 2013 אני חיה אִתם, בתוכם. 

הם יפים לי, נעימים לי, רבי פּנים לי, נוגעים בי ולא נמאסים עליי בכלל. להיפך, 

הם נמזגים ונשזרים בזכרונותיי.