"הייתי רוצֶה לבלות את שארית חיי
עם מישהי שלא זקוקה לי לכלום,
אך
רוצָה אותי לכל דבר..."
מַריוֹ בֶּנְדֶטִי, סופר מאורוגוואי.
"תרומה
לַאוסף שלךָ," שלחתי לו בחזרה ציטוט שהעתקתי מזמן,
מראיון עם מרצ'לו
מאסטרויאני, שנשאל:
"אתה יכול לתאר לי את דמות האשה האידיאלית בעיניך?"
והשיב:
"בנושא הזה אני חושב בדיוק כמו פליני בסרט שלו 'עיר
הנשים'.
אני חושב שהאשה האידיאלית לא קיימת. כל אשה ברגע שפוגשים
אותה,
היא האשה האידיאלית, עד לרגע אחרי זה, כשמסתכלים מעבר לפינה,
רואים אשה אחרת וזאת האידיאלית.
האשה נשארת בעיני חידה, שהגבר חושב שיוכל לפענח אותה, אבל בפרק
חיים אחד הוא לא מצליח.
אני בסך הכול כמו כל גבר איטלקי ממוצע, שכשתשאלי אותו מה הוא
מחפש
באשה, הוא יענה לך: 'שתהיה אימהית, קצת זונה, שתבשל נהדר, שתדבר
רק מתי שצריך, שתהיה נחמדה לחברים שלי, תנהל את הבית כמו שצריך
ותחמם את
המיטה לפני שאני נכנס.'
כמובן, אנחנו דורשים יותר מדי, ואם הייתי מוצא אשה כזאת, בטח
הייתי
בורח ממנה כעבור יומיים לאחרת, שהיא קצת יותר זונה."
מעצבנים, אבל מה לעשות, גם אני מאלה שאוהבות את הבנים האלה,
ואת הפֶּנְדֶחוֹ שאיתי במיוחד. יום הולדת שמח, א"א, מכל
צוות המַעֲבָּדָה.