חודש פברואר, כולל אירועי יום ההולדת שלי, הסתיימו אמש בהתרגשות מיוחדת, שהפתיעה גם
את מי שהזמינו אותי, כמתנת יומולדת, לצאת אתם. אני והם, שצעירים ממני, וגם הקהל המריע, הרב גילאי, שמלא את הבּארבּי, חשתי שכולנו הופתענו והוקסמנו מהקבוצה
המשובחת הזאת, בורדל טוטאל, שפגשתי לראשונה.
הם
קודם כל מקצוענים. כולם. מי שעל הבמה ומי שמאחורי הקלעים, תאורה-סאונד-תפאורה-תלבושות
והקמת הקונסטרוקציות המיוחדות הנדרשות לַפְּלאים שהתרחשו שם, בחלל סגור ודי קטן.
- מה
זה? מה הם עושים?
זה
תיאטרון, זה שוֹאוּ, זה מצחיק, זה מעציב ומדאיג כי זו גם סאטירה,
זה מוזיקלי,
זה משוּחק מעולה, מוּשר מצוין, מלא ברעיונות בימתיים.
זה זורם, מפתיע, לא משעמם
לרגע. זה מופע ששווה כל שקל, ששווה מאוד
להתאמץ לצאת בשבילו מהבית, להגיע אל מתחת
לשנדליר הענק של הבארבי,
להתיישב, כן-כן, להתיישב על אחד הכיסאות באחת השורות המסודרות שם,
בכל השטח שבו בדרך כלל עומדים.
המופע מתחיל מהרגע שנכנסים למתחם הבארבי, וכשהוא ממש מתחיל -
נשאבים אליו בפה
פעור ויוצאים ממנו אחרי רצף הפתעות. בהחלט ווּאווּ. לגמרי.
- לא
הבנתי.
שחקנים מעולים, סאטירה שנונה מבויימת היטב, זמרת מצוינת, אמני אקרובטיקה
ברמה בינלאומית,
סצנות בימתיות ברמה של מיצג אמנותי,שימוש
וירטואוזי בחלל
של הבארבי, סאונד משובח, אפס תקלות.
- עדיין
לא הבנתי.
כי
אי אפשר להסביר. לכו, אני אומרת לכם ולכן, מבוגרים ומבוגרות, צעירות וצעירים,
לכו
לראות, הם נפלאים, מוכשרים, מופע מעולה,
אל תחמיצוּ!
